סמינר בנייה אקולוגית
נאות סמדר
לשאול את השאלות הבסיסיות שמלוות אותי
בתוך עולם של עשייה, יצירה ובנייה אקולוגית
לעשות זאת יחד עם חברים
הצטרפו אלינו למסע בן חצי שנה של התקרבות אל עצמי
מה בסמינר?
- הצטרפות למסע של לימוד המשלב את עבודת הבנייה עם לימוד של שיתוף פעולה ומבט על היחסים בין המשתתפים.
- עקרונות יסוד בתחום הבנייה.
- עבודה עם חומרי בניה ירוקים, מקומיים.
- הסמינר אינו בתשלום – הוא ממומן ע" 'עמותת אנשי מעשה', ההצטרפות לסמינר כוללת תנאי מחיה ומגורים.
לימוד והתבוננות אישית ומשותפת דרך:
- התבוננות במנגנוני הפעולה שמנהלים אותי בתוך היום יום.
- האופן שבו המערכת המחשבתית שלנו מייצרת הפרדה.
- ניגע באופן אקטיבי ומעשי בפחדים ובחולשות שלנו, נכיר בהם ונזמן לעצמנו אפשרויות ללכת אל מעבר להם.
- נברר מה מחבר או מפריד אותי מהעולם מהחיים מאנשים ומעצמנו.
- נתקרב לגעת במקור המשותף לכל בני האדם באופן בלתי אמצעי וללא צורה או מתכונת.
- נלמד לחקור ולהכיר את הגבולות הפנימיים של עצמנו.
מיועד לגילאי: 21 -45
מאיפה התחלנו? קצת מהטעם של המשתתפים הראשונים בסמינר
עוד על סמינר הבניה:
במהלך הסמינר תתקיים מדי יום פגישה משותפת – בה נבחן שאלות שיעלו, הקשורות ביחסים בין האנשים. נתייחס לנקודת המבט האישית של כל אחד, והשפעתה על המציאות הכוללת.
במקביל, משתתפי הסמינר לוקחים חלק פעיל בחיים בנאות סמדר: ארוחות משותפות בחדר האוכל, מפגשים, אירועים של מוסיקה, תנועה וקשב, חגים ושמחות, שיחות סביב המדורה, השתתפות בפרוייקטים משותפים, תמיכה בעבודה בענפי המשק השונים ועוד. כל אלו מאפשרים התבוננות פנימה – ביחד ולבד – תוך עשייה יומיומית מגוונת.
מן העיתונות: Ynet שיחה מסביב למדורה – שיחה שקיימו משתתפי סמינר הבנייה בנושא שינוי חברתי.
התרשמויות בוגרי סמינר בניה:
יניב
מדהים כמה עוצמה ואנרגיה יש לקבוצת אנשים שמתעניינים יחד במשהו ובודאי במשהו מופלא שאולי נשגב מהבנתה של המחשבה. אני מלא הודיה לכל ועל הכל. הדרך שלי ושלנו ביחד, הייתה מעין קסם שכזה, שואב, עוצמתי, ויפה, מלא תהפוכות וגילויים.
הסמינר והמקום כולו היו לי בית חם ובטוח לערער בו את המובן מאליו ולשאול שאלות כנות וחשופות, גם על נושאים שהיה לי מאוד קשה לגעת בהם. הזדמנות להחשף לכל מה שמגיע.
כליל
להתמסר אל הריק, הפשוט, חסר הצורה, שאין בו טוב או רע, יחד או לבד, נכון- לא נכון. בסופו של יום, ישנו הפשוט, שהוא הכל. הפשוט הוא פשוט מדי ולרוב אינני יכולה להכילו- איני יכולה לתפוס אותו כיוון שהוא ריק ואנו איננו מותאמים לריק.
ענבל
לקום ביחד, לאכול ביחד, לעבוד ביחד, לדבר, לישון ביחד. האינטנסיביות הקשה הזו, לפעמים גרמה לי לעבוד יותר חזק ולא לברוח למקומות אחרים. להתמודד, לראות, להתבונן ולחבק את הכל ולהודות למקום שאני נמצאת בו עכשיו.
למדתי להיות כאן ועכשיו, משהו שהיה לי מאוד קשה איתו. כל הזמן הרגשתי שאני מפספסת את העולם בחוץ..בנאות סמדר לא היה לי בחוץ, היה עכשיו.
גלעד
ארבעה היפוכים ששינו את חיי לעד:
כולם עושים לי ככה. כולם לא עושים לי ככה. אני עושה ככה לכולם. אני לא עושה ככה לאף אחד.
הרצתי את זה כ"כ הרבה בראש, עד שהפסקתי לפעמים לגמרי להאמין למה שאני מספר לעצמי. או שראיתי שכמעט בכל דבר שאני חווה אני מסוגל לראות בתוכי את היפוכו. אני אוהב ושונא, נמשך ונרתע, כמה ורק רוצה לברוח, לפעמים מאותו דבר בדיוק. יש בי רגשות ומחשבות שונות ומנוגדות, עד כדי כך שלא תמיד ברור לי מהי האמת. מה שלמדתי בינתיים, זה שהאמת שלי היא מה שאני בוחר להאמין בו ולטפח אותו. מאחל לעצמי תמיד לבחור בטוב ובנעים.
שי
בזמן שהותי פה, הרגשתי מחד, שאני באיזו זרימה- בקבלה ונתינה ושיעורים אינספור. ומאידך הרגשתי, שאני כל הזמן חולפת ליד איזה דבר, אולי קסם, אולי עקרון מהותי שאני מפספסת. עכשיו הבנתי שהתחושה הזו (או לפחות חלקה) נובעת מחוסר הראייה שלי את הדבר הגדול. שנאות סמדר הוא מעשה שמעבר לעצמי. ושכמו הסמינר, מדובר במרכז נושם- פנימה והחוצה- במובנים של שותפויות עם קהילות אחרות, התכוונות לשלום פנימי ועולמי ומעגלי השפעה רחבים ומתרחבים, משפיעי ומושפעי קוסמוס.
דובי
היו וישנם הכללים של המקום שלא תמיד הם פשוטים, לא לי, אשר רגיל שאיש אינו אומר לי מתי ללכת ומתי לבוא ולגור עם שותף ולקום מוקדם בבוקר, ממש מוקדם. אבל שום דבר מזה לא הפריע לי, להיפך, עפתי על עצמי. ולמרות הקבוצה והאינטנסיביות, הרגשתי שיש לי זמן עם עצמי ואם צריך, אמצא אותו בשיטוטים שלי מיעלון ואל יעלון.
תמיד יש סקפטיות לגבי היכולת של אנשים לחיות ביחד בהרמוניה ועד כה, כל הסקפטיות שלי התנפצה לה על סלעי המציאות . גיליתי שאנשים כאן באמת רוצים לחיות יחד בהרמוניה, כבוד והערכה. וליצור סביבה עם כוונה אמתית לשינוי התודעה.
אנשים יצרו את המדרשה וביה"ס ללימוד האדם לא במטרה להתפרנס מסמינר ולא במטרה לצבור כוח, כי אם במטרה כנה לתת לאנשים את ההזדמנות לחקור את עצמם ואת היחס לסובב אותם וליצור קבוצה גדלה והולכת לשינוי המודעות.
שפרה
יש משהו בתכנים שאנחנו מתעסקים בהם שמצד אחד אני מרגישה שאנחנו חוזרים על עצמנו, אומרים את אותם הדברים ושהכל מסתכם בסוף בהזדהות, התנגדות ונוכחות. ומצד שני אני מרגישה שיש משהו במחשבה שכל הזמן דוחק הצידה את התוכן הזה ומשכיח אותו ברגע האמת ושיש צורך לפמפם אותו שוב ושוב ושוב עד שהוא יחלחל לתודעה וישתכן בה ואחרי זה גם בלב.
למדתי להבחין בין דפוסים שונים של המחשבה ולהבחין בין תבנית חשיבה לבין תוכן. למדתי לשים לב לקול המפריד והמפרק של המחשבה ובעקבות כך, לייחס לו פחות חשיבות. למדתי להכיר בכך שאני מייצרת לעצמי את הסבל בחיי ויש לי קצה חוט איך להגאל ממנו.
צליל
בהירות, אני רואה עכשיו, היא לא משהו שיש לי אפשרות להיאחז בו. משהו בי מחפש לעלות על הכביש המהיר, להבין משהו, לתפוס, לבחור ולשוט…על מי מנוחות. אני מבינה עכשיו. אין לי אפשרות להיאחז בכלום.
זה מפחיד? אולי זה משחרר?
למדתי מכם מהי נחיצות, התמסרות, נתינה, שחרור, רגישות, צניעות, התעלות.
למדתי איתכם מהו חיבור, קשב, נוכחות, יחד, מאלג', ביט, אזכורית, אהבה.